<h1>ספר החינוך מצוה קל"ג</h1>
<h2>דף מו:</h2>
שלא לכבות אש מעל המזבח, שנאמר [ויקרא ו'] אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. משרשי מצות האש כתבתי למעלה במצות עשה דאש תוקד [מצוה קל"ב], ושורש הצוואה באש להבעירה ושלא לכבותה אחד הוא, ואין צורך להחזירו. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [יומא מ"ו ע"ב] שאפילו הוריד האש מעל המזבח וכבהו לוקה, אבל אש מחתה ואש מנורה שהכינה במזבח להדליק ממנה אף על פי שכבה אותה בראש המזבח פטור, שהרי ניתקה מן המזבח ואין אני קורא בו אש המזבח, ולא הוזהרנו אלא על כיבוי אש המזבח, שנאמר [שם] אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. ואמרו בספרי לא תכבה, מלמד שכל המכבה עובר בלא תעשה. ויתר פרטיה בפרק עשירי מזבחים [צ"א ע"ב]. ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקיבות. אפילו ישראלים. ועובר עליה וכבה אפילו גחלת אחת מאש המזבח לוקה.
